בעת עיבוד חלקים מכניים, אם חומר העבודה גבוה מדי, יש לבצע חיספוס בשכבות באמצעות כלים באורך שונה. לאחר חיספוס עם כלי גדול, יש להשתמש בכלי קטן יותר כדי להסיר את החומר הנותר. השתמש בכלים עם תחתית שטוחה- לעיבוד משטחים שטוחים, ומזער את השימוש בקרסי קצה כדוריים- כדי להפחית את זמן העיבוד; אם יש שיפוע והוא מספר שלם, השתמש בכלי מחודד לעיבוד שבבי.
במקביל, הגדירו סובלנות באופן סביר כדי לאזן את דיוק העיבוד וזמן החישוב הממוחשב, ובצעו מספר תהליכים כדי לצמצם זמן סרק. עבור חומרי עבודה בעלי קשיות- גבוהה, בחר כרסום טיפוס; עבור חומרי עבודה עם קשיות- נמוכה, בחר כרסום קונבנציונלי. עיבוד גס משתמש בכרסום טיפוס, ועיבוד גימור משתמש בכרסום קונבנציונלי; חומרי כלים בעלי קשיחות טובה וקשיות נמוכה מתאימים לעיבוד גס, בעוד חומרי כלים בעלי קשיחות ירודה וקשיות גבוהה מתאימים לעיבוד גימור.
בעיבוד CNC, יש לבחור באופן מדעי את שיטת ההידוק של חומר העבודה, כולל נתון המיקום וסכימת ההידוק. בעת בחירת נתון הדיוק, יש לפעול בדרך כלל על פי העקרונות של "אחידות סטנדרטית" ו"חפיפה סטנדרטית". בנוסף לשני העקרונות הללו, יש לשקול גם השלמת העיבוד של כל המשטחים בפעולת מיקום והידוק אחת. לכן, יש לבחור שיטת מיצוב המקלה על העיבוד של כל משטח.
כאשר חומר העבודה מהודק פעם אחת, זה אמור להיות אפשרי לעבד את כל המשטחים של חומר העבודה; בעת קביעת המיקום של חומר העבודה על שולחן העבודה, יש לקחת בחשבון את העיבוד של כל תחנה, כמו גם את השפעת האורך והקשיחות של הכלי על איכות העיבוד. המתקנים הנפוצים בעיבוד CNC צריכים להיות מורכבים ממרכיבים-לכלליים ולהיות ניתנים להתאמה כדי להפחית את זמן ההכנה לייצור.
בעת הקצאת רצף העיבוד, יש להקפיד על עקרונות בסיסיים, לרבות "משטח קודם, אחר כך חורים" ו"חספוס קודם, ואז גימור". יש לקבץ את פעולות התהליך לפי כלים כדי למנוע שימוש חוזר באותו הכלי, תוך הפחתת תדירות וזמן החלפת הכלים.
עבור מערכות חורים הדורשות קואקסיאליות גבוהה, יש להשלים את כל העיבוד של מערכת החורים הזו לאחר מיקום אחד לפני עיבוד מערכות חורים אחרות במיקומי קואורדינטות שונים. זה מבטל שגיאות הנגרמות על ידי מיקום חוזר ומשפר את הקואקסיאליות של מערכת החורים. יש לבחור בקפידה את נקודת הכלי או נקודת הגדרת הכלי, ולאחר שנקבעה, אין לשנותה.
