בעת הידוק חומר עבודה, חשוב לבחור תחילה את נקודות ההידוק הנכונות ולאחר מכן לבחור כוחות הידוק מתאימים על סמך מיקומן של נקודות אלו. לכן, נקודות ההידוק ונקודות התמיכה צריכות להיות קרובות ככל האפשר, כדי להבטיח שכוח ההידוק פועל על התמיכה. נקודות ההידוק צריכות להיות קרובות ככל האפשר למשטח העיבוד וממוקמות במיקומים שבהם הכוח המופעל נוטה פחות לגרום לעיוות ההידוק.
כאשר מופעלים כוחות הידוק מרובים על חומר העבודה מכיוונים שונים, יש לקחת בחשבון את רצף הפעלת הכוחות הללו. יש להפעיל תחילה את כוח ההידוק שמביא את חומר העבודה למגע עם התמיכה ולא להיות גדול מדי. יש להפעיל מאוחר יותר את כוח ההידוק העיקרי שמאזן את כוח החיתוך.
שנית, חשוב להגדיל את שטח המגע בין חומר העבודה למתקן או שימוש בכוח הידוק צירי. הגדלת הקשיחות של חומר העבודה היא דרך יעילה למנוע עיוות הידוק. עם זאת, בשל הצורה והמאפיינים המבניים של חלקים דקים-בקירות, יש להם קשיחות נמוכה. זה יכול להוביל לעיוות תחת כוח ההידוק המופעל.
הגדלת שטח המגע בין חומר העבודה למתקן יכולה להפחית ביעילות את העיוות במהלך ההידוק. לדוגמה, בכרסום חלקים דקים-, לוחות לחץ אלסטיים נמצאים בשימוש נרחב כדי להגדיל את שטח המגע של החלק. כאשר הופכים את הקוטר הפנימי והחיצוני של שרוולים דקים-בקירות, בין אם משתמשים בטבעות מעבר פתוחות פשוטות, מדים אלסטיים או מלתעות קשת מלאות-, המטרה היא להגדיל את שטח המגע במהלך הידוק חלק העבודה. שיטה זו עוזרת לשאת את כוח ההידוק ובכך למנוע עיוות חלק. שימוש בכוח הידוק צירי נמצא גם בשימוש נרחב בייצור. תכנון וייצור מתקנים מיוחדים המפעילים את כוח ההידוק על פני הקצה יכולים לפתור את בעיית עיוות הכיפוף הנגרם על ידי הקירות הדקים וקשיחות נמוכה של חומר העבודה.
